תמונתו של דוריאן גריי

כשספרו של אוסקר ויילד יצא לאור, ב-1891, הוא נחשב למסוכן, טיפשי, וולגרי ולא מוסרי ואילו הסופר עצמו כונה “קפדן קשקשני”. במשפטים כנגד ויילד, שהביאו בסופו של דבר, למאסרו ולהגלייתו שימש הספר הוכחה ל”חוסר צניעות דוחה”.

למרות זאת, “תמונתו של דוריאן גריי” ביסס את מעמדו של ויילד כאחד ממייצגיה החשובים של האסכולה האסתטית שדגלה ב”אמנות לשם אמנות”, ויחד עם גיבורה הפכה ליצירה נצחית ששרדה את מגבלות הזמן.

הזמן הוא מרכיב משמעותי בעיבוד הנוכחי.  סיפורו של דוריאן גריי יסופר מהסוף להתחלה. ברצון לחזור אחורה אל נעוריו ולקבל הזדמנות חד פעמית לאסוף את חטאיו ועל ידי כך לחולל בהם תיקון. תמונתו היא השתקפות לדמויות העקרות הסובבות אותו, שואבות ממנו את נשמתו ומכערות אותו. כיעור כאלגוריה לריקבון של חברה אסתטיקנית שעסוקה בעיקר ביופי, בחיצוני ולא בנפש האדם. האם הדיוקן הוא של דוריאן? או שמא השתקפות של כל מי שצופה בו?