ז’קו

קומדיה חברתית מקורית. ז’קו נחמיאס מפוטר מעבודתו, ומגלה שהוא ילד מאומץ, עקר, שאשתו בהריון מהחבר הכי טוב שלו ושהוא שכח לשלוח את טופס הלוטו עם הניחושים הנכונים. אחרי שהוא מפרסם מודעת אבל על שמו ונוכח לדעת שאיש אינו מגלה עניין אפילו בהלווייתו, מחליט ז’קו לפטור את העולם מנוכחותו. הוא מגיע לעולם הבא בלי תיאום מראש, והפקידים בכלל – איך לא? – בארוחת צהריים. רגע לפני שהוא נבעט גם משם זוכה ז’קו להארה וחוזר לעולמנו כדי לנקום נקמה אכזרית בכל מי שאי פעם פגע בו. מהר מאוד הוא בין שהכל היה לשווא, ושכוחה של האהבה גדול מכוחה של השנאה. משך ההצגה: שעתיים כולל הפסקה.

תוכניה טריילר
X

ביקורות
  • "המחזאי אילן חצור מדגים קלאסיקה ישראלית מהי...יכולתו המופלאה של אילן חצור ליצור קומדיה שמהולה בטרגיות, שנעה מהריאליזם לפנטסטי והחלומי באופן חלק ומושלם, היא שגורמת לקהל הצופים להתענג על הקומדיה "ז'קו" ולצחוק בהנאה, אך בה בעת גם לשמר את הלקח המוסרי, הביקורת החברתית על כל פגעי החברה בימינו, ועדיין לצאת מההצגה בהרגשה נהדרת...היה נחוץ רק בימאי רגיש ורב יכולות כמו איציק ווינגרטן, שידע להפיק מכל רפליקה ומכל שחקן את המיטב, אבל במידתיות וברגש הנכונים...את דמותו של ז'קו מגלם יעקב כהן בהמון כנות, כמו היה הוא עצמו בן דמותו של צ'ארלי צ'פלין ב"זמנים מודרניים"...כנגדו, אשתו היפה והתוססת גאולה - מיקי פלג-רוטשטיין הכה מרשימה...רבקה גור כאמו של הגיבור- האנטי-גיבור, משחקת באופן נוקב וריאליסטי מאד. עמי סמולרצ'יק מפגין בשלל הדמויות שהוא מגלם את כשרונו הבלתי נדלה לקומיות...בן יוסיפוביץ' מייטיב למלא את תפקיד ה"מאכר"...ואת כל שלל הדמויות האחרות הכה מגוונות ממלאים יפה אורי הוכמן, בן יוסיפוביץ' ועמי סמולרצ'יק. כך הבמה מלאה בתנועה, בהתרחשויות מפתיעות וברגעים קומיים רבים...התאורה של מאיר אלון ראויה לציון...עיצוב התנועה בידי דליה פרדקין הוא נעים, אסתטי וקצבי...הצגה שכל צופיה ייהנו עד מאד, כאשר בליבם יישאר גם ערך מוסף הודות לתוכן, לבימוי, למשחק המשובח של כולם ולעבודת היוצרים. תענוג של הצגה" The Marker Cafe/ News1
  • "נקמת אנדרדוג קטן לא ברא השטן - יעקב כהן הוא ז'קו, במחזה הסאטירי הנוקב של אילן חצור אשר חוזר לתאטרון "הבימה" ומפנה זרקור קלוש לאזרח שנרמס בידי בעלי ההון..."הקומדיה החברתית" כפי שהוגדרה, מבטאת במדוייק את הלוך הרוחות של מה שהתחולל במשך שעתיים על בימת "הבימה", שאירחה את ההפקה המחודשת. מחד זהו סיפרו של ז'קו, פועל כפיים פשוט, שמציאות היום-יום חובטת בו שוב ושוב, ומאידך דמותו והדמויות המקיפות אותו מעניקות לנו רגעים לא מעטים של משובות נפש מענגות, גם אם מלוות בחמיצות...איציק ויינגרטן, הבמאי המוערך, בחר בחוכמה רבה לברוא את ז'קו "שלו" – יעקב כהן, על סמך קווי המתאר של מי ששורד את אימי התלאות, את הפניית העורף השיטתית של משפחתו, חבריו, מעסיקיו, אך רוחו אינה נותרת שפופה...יעקב כהן מיודענו הוא הז'קו האולטימטיבי... יכולותיו כקומיקאי בחסד מפיחים ביציר כפיו הבימתי סוג של הארה, כעוף החול שניעור מעפרו, ומסתער בזה אחר זה כנגד מי שחוללו את כבודו. גון קולו נע בין מסכנות לנחרצות, פניו מביעות כאב אמיתי לצד מבטי תוכחה נוקבים, וגופו רוקד את ריקוד ההכנעה, אך בו בעת משכיל לפזז מולנו בזקיפות קומה כשמלוא תאוותו בידו...לא בכדי היצירה התיאטרלית הזאת שזורה במוטיבים אקטואלים: שיח ההפרטה, האבטלה, תחושת הניכור מצד המעסיק, רייטינג, ההבנה שאינך אלא מספר סידורי בפרוצדורות של החיים, וההבחנה שהלכידות החברתית הולכת ונפרמת לנגד עינינו. אילן חצור, המחזאי, מפנה זרקור קלוש לאזרח המודר, אלומת אור של חסד לזה שנרמס ע"י בעלי ההון, ובונה את ז'קו – בהדרגה ובהקפדה יתרה – כברנש המיוסר שעתיד לתבוע את עלבונו ואת עלבונם של חבריו משוללי הזהות". ציון במדד ויטרינה: 9אתר ויטרינה