דלג לתפריט דלג לתוכן
הכיתה שלנו – Our Class

הכיתה שלנו – Our Class

הכיתה שלנו. היסטוריה ב-14 שיעורים

הצגה של תיאטרון יבגני וחטנגוב, מוסקבה

4 במארס 2020, 20:00

5 במארס 2020, 20:00

תיאטרון הבימה, אולם מסקין (400 מקומות ישיבה)

ההצגה ברוסית עם כתוביות בעברית

הבמאיתנטליה קובליובה

המעצבאלכסנדר בורובסקי

המלחינהקלאודיה טרברינה

שירהדריה שרבקובה

הכוריאוגרףאירינה פיליפובה

בשנת 2008 המחזאי הפולני תדאוש סלובודזנק כתב מחזה שעסק בלקחים שאנו מפיקים מאירועים היסטוריים. הוא קרא לו "הכיתה שלנו. היסטוריה ב-14 שיעורים". 10 הדמויות במחזה מגלמות אנשים אמיתיים שחיו בעיר הפולנית ידוובנה.

צלצול ראשון, היום הראשון בכיתה א'. מי לא זוכר אותם? בנים ובנות נרגשים ומלאי תקוות מספרים על עצמם, על הוריהם ועל חלומותיהם. כך מתחיל הסיפור המשותף של חייהם וכך מתחיל המחזה "בכיתה שלנו". עשר הדמויות בהצגה יהפכו לחברים, הם ישתוללו, יריבו, ישלימו, יצילו זה את זה, יבגדו זה בזה, יאהבו, יקנאו וישנאו. רק דבר אחד נמנע מהם: לקרוע את החוט הבלתי נראה המקשר בין חייהם. כמו שהם עצמם אומרים: חבר לכיתה הוא כמו בן משפחה. הבמאית נטליה קובליובה: בשנת 2000 יצא ספרו של י. ט. גרוס "שכנים" על חורבן הקהילה היהודית בעיר ידוובנה. הספר היכה בהלם את החברה הפולנית וחילק אותה לשני מחנות: אלה שרצו ואלה שלא רצו להודות באשמתם. עבור הפולנים אלה הם תולדות מדינתם אולם גם בהיסטוריה של רוסיה היו רגעים קשים. גם היום לפעמים עלינו לבחור צד ולקחת אחריות על מעשינו. כאשר עבדתי על ההצגה שאלתי את עצמי: מה אני הייתי עושה? דמויות בהצגה תוהים: מה יכולתי לעשות? אולם זו לא תשובה. בכל מקום שבו אדם חי בתנאי דיקטטורה הוא מפסיק להיות אדם והופך לזאב שזורע הרס סביב עצמו. הצגת תיאטרון היא הדרך הטובה ביותר להפיק לקחים מההיסטוריה. הצופה רואה מולו דמויות אנושיות שחושפות חיים שלמים של אנשים ומנתחות את הקשר בין העבר להווה ולעתיד.

תדאוש סלובודזנק איננו היסטוריון ניטרלי. הוא מודאג מסוגיות אנושיות נצחיות והוא נלחם על טהרת נפשו של האדם. המחזה "הכיתה שלנו" זכה בפרס הספרות הגדול של פולין Nike. כאשר איש הציבור והעיתונאי אדם מיחניק העניק את הפרס למחזאי הוא אמר: כל עוד יש בפולין סופרים כאלה, אני מסתכל לעתיד באופטימיות.

Our Class. History in 14 lessons

Vakhtangov Theatre

in Russian with Hebrew subtitles

March 4 Wed, 20:00

March 5 Thu, 20:00

Location: Habima Theatre. Meskin Theatre

Capacity: 400 seats

Director: Natalia Kovaleva

Artistic director: Alexander Borovsky

Composer: Clavdia Tarabrina

Main musical theme written and performed by Daria Shcherbakova

Choreographer: Irina Filippova

In 2008 Polish playwright Tadeusz Słobodzianek finished Our Class. History in 14 lessons that in its name calls for recognising and learning from tragic history lessons. The story is set in 20th century Poland and is inspired by true events based on real-life characters. 

The first day of school… Such a memorable day for every one of us. Full of life, joy, and hope, boys and girls talk about themselves, their parents, and their dreams. So begins their collective biography, and so begins Our Class as well. Together with these boys and girls you’ll attend different lessons and live ten different but interwoven lives. You witness them grow up, change, make friends, love and hate, as they face difficult circumstances and make important decisions. And yet, the only thing they can never do is break that invisible thread that connects all of them. There is a saying that "a classmate is like a relative."

The director of the play Natalya Kovaleva:

“In 2000, Jan Gross published his book Neighbors: The Destruction of the Jewish Community in Jedwabne, Poland that deeply shocked the Polish society and split people into two camps: those willing and unwilling to admit their guilt. For Polish people, it’s their history. Our history, too, has some horrific pages in it. And even now we are faced with difficult choices. We are responsible for what we do. How to make the right decision which allows not to carry a heavy burden of mistakes and guilt? Is it possible at all? While working on the play, I often asked myself: “What would I do?” Some characters excuse themselves by saying “What could I do?” but that is not an answer. So for me, it is a story common to all mankind. If a person is caught in the vicious trap of dictatorship, he stops being a human and becomes a wolf surrounded by a fence: out of fear, he spreads evil around himself and as a result can live no longer. How to jump out of that fence??? I think you need to use the language of the theater to address such difficult lessons of history because this language is clear and simple: here, in a matter of two hours one  living person (the viewer) watches another living person (the artist) enveil secret mechanisms of how fate works — that interconnection between the past, the present, and the future.

Tadeusz Słobodzianek is not a chronicler, who “hears evil and good with indifference”. He is deeply concerned with eternal questions, he leads the battle for humanity. He manages to achieve profound artistic generalization. In 2010, the play received a prestigious Polish literary award, Nike. When presenting it to the author, it was said that while there are such writers in Poland, the future looks optimistic.”