דלג לתפריט דלג לתוכן

דבר על מקום המצאם

השנה היא 1949, תקופת הצנע ומשטר הקיצוב, ושתי משפחות עולים מחפשות בייאוש אחר מקורות פרנסה. בדירה אחת בשיכון עולים מתגוררת משפחת בּוֹיְם מרומניה. ניסן ואמו אַנוּצָה, אשתו גיטה, שהסתתרה בפולין כשהיא מתחזה לנוצרייה, ובנם בן החמש אביחי שנולד בשיירת פליטים. בדירה השנייה, משפחה יוונית מסלוניקי אם ובת שבימיהן באושוויץ למדו לדבר יידיש. הרדיו הוא לב חייהם של שתי המשפחות, במיוחד המדור לחיפוש קרובים. זהו סיפורם של מהגרים ועולים שמנסים בכל כוחם להתערות בארץ החדשה, ועם זאת לשמור על זהותם. למרות המצוקה הכלכלית, צלקות העבר והחשדנות ההדדית, נוצרים בין הגיבורים קשרי נפש. מוסיקת הג'אז של דיזי גילספי מלווה את הגיבורים כגעגוע לכל מה שאבד להם, כמו גם האפשרות לעולם אחר טוב יותר.

ד"ר יואל רפל, היסטוריון אונ' בר אילן, מנהל ארכיון אלי ויזל באונ' בוסטון:
יסוד ההצגה 'דבר על מקום מצאם' הוא בפינה היומית בשם 'המדור לחיפוש קרובים' ששודרה בקול-ישראל במשך יותר מעשרים וחמש שנים. בבתים רבים בישראל אחרי חדשות השעה 1.00 בצהרים השתררה דממה מוחלטת, והורים שרובם היו שורדי השואה האיומה נצמדו למקלטי הרדיו כדי לשמוע את השמות שהוזכרו בשידור- הן של המחפשים והן את אותם שחיפשו אחריהם ומקום המצאם לא היה ידוע. לפינה היומית הייתה השפעה עצומה על תודעת השואה, כיוון שבבתים רבים שאלו ילדים את הוריהם, מדוע הם מקשיבים בקשב כה רב, ומדוע הם נדבקים לרדיו.חווית ההאזנה למדור לחיפוש קרובים הייתה חוויה מכוננת בהוויתם של ישראלים רבים שגדלו בישראל בשנות ה-50-60.השידור היומי היה כמעין פסקול המלווה את מהלך החיים. שורדי השואה לא רצו להפסיד,ולו ליום אחד, את השידור, שהפך לחלק מה-ד.נ.א. (D.N.A) של הישראלים באותם ימים. במשרדים ובמפעלים נשמעה הפינה בטרנזיסטורים ובבתים הפסיקו רבים את ארוחת הצהרים ונצמדו לרדיו. הפינה הייתה אחד המוסדות המוכרים ביותר בארץ-ישראל ומדינת ישראל משנות ה-40 ועד שנות התשעים.מאות אלפי ישראלים השתמשו בשירותיו של המדור לחיפוש קרובים שהפעילה הסוכנות היהודית במטרה לייצור קשר מחודש עם בני משפחותיהם שהקשר עמם נותק בתקופת השואה.מרבית הפונים היו שורדי שואה שמוצאם היה מאירופה,אולם היו גם אחרים ,יהודים ושאינם יהודים,שפנו לעזרת המדור לשם סיוע באיתור קרוביהם.
למדור לחיפוש קרובים,המשרד שפעל בסוכנות היהודית אשר קיבל את מאות אלפי הפניות משנת 1942,הכין את הפינה לשידור ,וקישר בין העונים לפונים היה לאחד ממיצגי זיכרון השואה במדינת ישראל.יותר מדור שלם של ילדי הארץ התוודע לאסון הנורא של השואה באמצעות המדור.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 חודש המדור ושודר רק פעם בשבוע,בימי שישי אחרי הצהרים.אלפים פנו,ומספר גדול מאד מהם היו יוצאי חבר העמים שעלו לארץ וחיפשו את קרוביהם מהם היו מנותקים שנים רבות מאד.
אין ספק המדור לחיפוש קרובים נתן תוקף ממשי לאמרת חז"ל 'כל ישראל ערבים זה לזה'.

נאוה סמל,סופרת,משוררת,מחזאית ואייקון תרבות-ישראלי חשוב גדלה בבית שההאזנה למדור לחיפוש קרובים הייתה בגדר חובה יומיומית.על פי הגדרתה היה המדור "מנוע החיפוש הגדול ביותר בעידן שלפני הגוגל". ההשראה למחזה באה מהסיפור המשפחתי שלה,של הסבא שלה שהיגר לארצות-הברית והותיר את אשתו ובנם,האבא של נאווה, בודדים בעולמם, גם בתקופת השואה,כאשר הוא היה חי חיים שלווים ובטוחים בניו-יורק והסבתא והבן-האבא סבלו את סבל השואה את כל נוראותיה בבוקובינה ובטרנסניסטריה.
ההצגה 'דבר על מקום הימצאם' היא תמצית הזהות היהודית והישראלית של דורנו.

משך ההצגה: כשעה וחצי ללא הפסקה

טריילר