דלג לתפריט דלג לתוכן
ההיטוריה של תיאטרון הבימה

ציוני דרך במאה שנות תיאטרון "הבימה"

"נתגלגלה לי הזכות למלא תפקיד מה ביצירת התיאטרון העברי. והנני  שמח על זה מקרב לבי, כי על ידי כך  קיימתי את אחד היעודים הגדולים המוטלים על אמן. האמנות – היא שדה רוח בו מזדמנים בני אדם מתוך שאיפות טהורות ונעלות ביותר, מחוץ לפוליטיקה, מחוץ לכוונות אישיות פעוטות – כי אם למען היופי והחדווה שבתפארת. באמנות אין הבדלי מעמד, דת ולאום. האמנות היא היא הפינה היחידה שבה תתכן אחוות העמים. בספירות האמנות הנעלות והטהורות הללו נפגשתי עם חברי "הבימה".

קונסטנטין סטניסלבסקי

פרק ראשון

לאחר מהפכת פברואר 1917  ובעקבות פריחת התנועה הציונית והיחס הליבראלי של הממשלה הזמנית במוסקבה פנה נחום צמח וביקש אישור מהשלטונות לייסד אגודה עברית בשם "התיאטרון העברי – הבימה". ללא אישור זה, לא היה התיאטרון יכול לפעול באופן גלוי וחוקי. בכתב הרישיון שנכתב על ידי ראש עירית מוסקבה, נכתב: "בזה ניתנת הרשות לאזרח נחום לזרוביץ' צמח לפתוח תיאטרון בשפת עבר שיקרא בשם "הבימה".

עם מתן הרישיון, הוקמה האגודה בחתימתם של נחום צמח, מנחם גנסין וחנה רובינא באוקטובר 1917.  "הבימה" מתקבלת כסטודיה של סטניסלבסקי בהנהלת י. וכטאנגוב ליד התיאטרון האמנותי במוסקבה.

מנחם גנסין, נחום צמח וחנה רובינא מעמד החתימה, 1917

מנחם גנסין, נחום צמח וחנה רובינא מעמד החתימה, 1917

פרק שני

ב-8 באוקטובר 1918 ,הועלתה ההצגה הראשונה של "הבימה" ,"נשף בראשית" שהייתה מורכבת מארבעה מערכונים : "האחות הבכירה", "השריפה", "החמה החמה", "פגע רע". סטניסלבסקי נכח בהצגה והיה שבע רצון. הוא אמר כי כוחה האמנותי של הלהקה מתגבר על מחיצות הלשון. גם הביקורת קיבלה את ההופעה באהדה. הקהל היהודי במוסקבה היה נרגש, העובדה נקבעה – התיאטרון העברי קיים.

פרק שלישי

הצגתו השנייה של התיאטרון, "היהודי הנצחי" הועלתה בדצמבר 1919. ההצלחה עלתה על המשוער. התיאטרון  לא היה מופע אמנותי בלבד, אלא סימל את התעוררות העברית והציונות.

חנה רובינא וצבי פרידלנד בהצגה היהודי הנצחי

חנה רובינא וצבי פרידלנד בהצגה "היהודי הנצחי"

פרק רביעי

הצגת "הדיבוק" – מחברו של המחזה "הדיבוק" הוא ש. אנסקי, סופר וחוקר פולקלור יהודי. חיים נחמן ביאליק תרגם את המחזה לעברית והלל זלוטופולסקי, מעשירי מוסקבה, קנה את המחזה בשביל "הבימה". הבמאי ייבגני  וכטאנגוב הפך את המחזה ליצירת תיאטרון גדולה, מעוצבת בכלים אמנותיים חדשים שהעניקה חוויה עמוקה לצופים. משנת 1922 ועד 1998הועלתה הצגת "הדיבוק" ב"הבימה" בגרסאות שונות כ – 1300 פעמים. לפני עזיבת "הבימה" את מוסקבה, הוצג "הגולם" מאת ליוויק בהשתתפות אהרון מסקין ויהושע ברטונוב.

פרק חמישי

ב – 1926 עזבה "הבימה" את מוסקבה לבלי שוב ויצאה למסע הופעות באירופה שבסופו הגיעה בראשית 1927 לניו יורק. 

פרק שישי

בחודש יוני 1927, התפלגה הלהקה. רוב השחקנים החליטו לעלות לארץ ישראל. נחום צמח וקבוצת שחקנים נשארו בארצות הברית. במרץ 1928 הגיעו שחקני "הבימה" לארץ ישראל. השחקנים החליטו על דרך ניהול חדשה – שוויון לכל. התיאטרון היה לקולקטיב שכל חבריו בעלים ומנהלים של התיאטרון וקובעים את דרכו. ההצגה הראשונה של שהועלתה בארץ ישראל היא "האוצר" מאת שלום עליכם בבימוי אלכסנדר דיקי.  בשנת 1930 העלתה "הבימה" לראשונה מחזה של ויליאם שייקספיר, "הלילה ה – 12". ההצגה הופקה והועלתה בברלין.

מתוך "האוצר"

מתוך "האוצר"

פרק שביעי

חברי התיאטרון שהפך לקולקטיב, החליטו כי גם הבמאים צריכים לבוא מתוכם. הם קראו לכך "הרג'יסורה הפנימית". השחקנים צבי פרידלנד וברוך צ'מרינסקי, הפכו מעתה לבמאים היחידים כמעט של התיאטרון במשך כעשרים שנה. בשנת 1947 הגיע הבמאי טיירון גאטרי לביים את "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס. בשנת 1945, נכנס התיאטרון לביתו החדש לאחר עשר שנות בנייה.

פרק שמיני

משנות החמישים נפתחו השערים לבמאים מחו"ל  והועלו מחזות ממיטב המחזאות העולמית.   היי קיילוס האמריקאי ביים בהצלחה רבה מאוד את "מראה מעל הגשר" מאת ארתור מילר, "אנה קריסטי" מאת יוג'ין אוניל , "מסע ארוך אל תוך הלילה" מאת יוג'ן אוניל, "הבט אחורה בזעם" מאת ג'ון אוסבורן ו"מי מפחד מוירג'יניה וולף" מאת אדוארד אלבי. הועלו בהצלחה רבה גם "אמא קוראז' וילדיה" מאת ברכט, "זעקי ארץ אהובה" מאת אנדרסון, "פר גינט" מאת איבסן בבימוי של לאופולד לינדברג, ו"בית התה של ירח אוגוסט" מאת ג'ון פטריק. בשנות החמישים החלו להציג מחזות של סופרים ישראליים, ששמם עלה באותם ימים: משה שמיר, אהרון מגד, אפרים קישון. נסים אלוני העלה את מחזהו הראשון "אכזר מכל המלך"  שנכתב עבור "הבימה" בשנת 1953 ומאז הועלו שישה ממחזותיו:  "בגדי המלך", "דודה ליזה", "הצוענים של יפו", "אדי קינג", "הנסיכה האמריקאית"  ו"הכלה וצייד הפרפרים"

פרק תשיעי

ב – 1958 מוענק לתיאטרון "הבימה" פרס ישראל והוא זוכה במעמד של תיאטרון לאומי.

נבחר חבר ומונו מנהל כללי ומנהל אמנותי לתיאטרון.  בסוף שנות החמישים ובמשך שנות השישים הועלו מחזות חשובים העוסקים בשואה, ביניהם: "יומנה של אנה פרנק", "חנה סנש", "שש כנפיים לאחד" ,"ילדי הצל" . בשנת 1969 פורק קולקטיב  "הבימה".

פרק עשירי

בשנות השבעים הועלו מחזות מקוריים מאת הלל מיטלפונקט, יהושע סובול ואפרים קישון. ב – 1978 הועלה מחזהו של חנוך לוין "הלוויה חורפית" בבימוי ומאז הועלו ב"הבימה", שישה מחזות נוספים שלו: "מלאכת החיים", "הופס והופלה", "כריתת ראש" , "הילד חולם", "ההולכים בחושך" , "מוריס שימל". מסוף שנות השבעים ומתחילת שנות השמונים, מוצגים מחזות מקוריים נוספים כמו: "מלך מרוקאי" מאת גבריאל בן שמחון, "מכולת" מאת הלל מיטלפונקט ,"סנג'ר" מאת מוטי בהרב, "הפרדס" מאת יוסף בר יוסף, "נמר חברבורות" מאת יעקב שבתאי. קם דור של כותבי מחזות שכל יצירתם מוקדשת לתיאטרון וזכו לעניין ולהצלחה. הוצגו מחזות יהודיים כמו  "סיפור פשוט" מאת ש"י עגנון, "עלי כינור" של שלום עליכם, "מאחורי הגדר" לפי ביאליק "טייבלה והשד שלה" מאת בשביס זינגר, "מירלה אפרת" מאת יעקב גורדין. מתוך המחזאות העולמית הועלו "המשפט" מאת קפקא, "הדוד ואניה" מאת צ'כוב.

מתוך "בית התה של ירח אוגוסט"

מתוך "בית התה של ירח אוגוסט"

פרק אחד עשרה

בשנות ה – 90 הועלו בין היתר ההצגות  "יהוא" מאת גלעד עברון, "משרתם של שני אדונים" מאת גולדוני, "רוחות" מאת איבסן ו"מנדראגולה" בבימוי אילן רונן בביצוע "קבוצת צעירי הבימה".

מתוך "דודה ליזה"

מתוך "דודה ליזה"

פרק שתיים עשרה

בשנות ה – 2000 הועלו מגוון מחזות קלאסיים, מודרניים, ישראליים ויהודיים. ביניהם: הקמצן" (הוצג ב – people's art theatre beijing ותיאטרון אלכסנדרינסקי בסאן פטרסבורג), "הסוחר מוונציה" (הוצג בתיאטרון ה"גלוב" באנגליה), "חשמלית ושמה תשוקה", "לבד בברלין", "מי מפחד מוירג'יניה וולף", "החולה המדומה", כולם בבימוי אילן רונן ו"קדיש לנעמי", "אישה בורחת מבשורה" , "הכיתה שלנו" "אדיפוס תיאור מקרה", "שלוש אחיות" ו"סיבת המוות אינה ידועה", בבימויו של חנן שניר. כמו כן, הועלו מחזות הזמר, ביניהם: "גבירתי הנאווה", "אוויטה", "עלובי החיים", "סימני דרך" (הוצג בתיאטרון וכטנגוב במוסקבה לציון חגיגות המאה לתיאטרון "הבימה" ושבעים שנה למדינת ישראל), "מיקה שלי" ו"מאמא מיה", בבימויו של המנהל האמנותי משה קפטן. במקביל, מטפח משה קפטן יצירות אייקוניות מהרפרטואר העברי, הישראלי והמודרני. כמו כן, יצירות מקוריות במסגרת "פסטיבל מחזאות מקורית". בין עבודותיו הנוספות ניתן למנות את "מאחורי הגדר" (חיים נחמן ביאליק), "עקומים" שמוצגות החל משנת  2018 , "גבעת חלפון אינה עונה" (מבוסס על הסרט המיתולוגי של אסי דיין), ו"אביב מתעורר" (2019). היצירות זוכות לפרשנות מקורית ורעננה ולהצלחה בקרב קהל הצופים והביקורת. עם ציון שנת המאה של תיאטרון "הבימה", הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאת אוניברסיטת תל אביב, עבור 100 שנות יצירה בתרבות הישראלית. בנוסף, בחודש אפריל 2018 , הוצגו בתיאטרון וכטנגוב במוסקבה, ההצגות "סימני דרך" ו"סיפור פשוט". מאז 1918 ועד היום, הועלו ב"הבימה" למעלה מ –  770הצגות.

מתוך "מכולת"

מתוך "מכולת"

מימין לשמאל: "אישה בורחת מבשורה", "לבד בברלין" ו"עלובי החיים"

מימין לשמאל: "אישה בורחת מבשורה", "לבד בברלין" ו"עלובי החיים"