ספיר אזולאי לא זרה

"זה ממש כמו כדור שאסור להפיל", מתארת ספיר אזולאי את העבודה על ההצגה החדשה "זרים מושלמים". דיברנו איתה על התמימות שבדמות שלה, על ההשתלבות בקאסט ואיך מעבירים לבמה סרט שמתבסס על הודעות SMS | צילום פורטרט: רחלי ורצברגר

השבוע תעלה בתיאטרון הלאומי הבימה ההצגה "זרים מושלמים", עיבוד לבמה מאת ארז דריגס לסרט הקולנוע האיטלקי של פאולו ז'נובזה. ההצגה, אותה מביים נתן דטנר, מספרת על קבוצת חברים שנפגשת לארוחת ערב, ואלו מחליטים לשחק משחק: המשתתפים צריכים לחשוף הודעות מהטלפון הסלולרי שלהם. את הסודות שייחשפו שם אי יהיה אפשר לקבור בשנית. אחת השחקניות המשחקות בהצגה היא ספיר אזולאי, המשחקת את דמותה של פרח.

"פרח היא אשתו הטרייה של שפיגל (נתי רביץ), והיא הכי צעירה בקבוצת החברים הזו", מציגה ספיר את דמותה. "היא טובת לב, מאמינה באהבה ועוד לא 'מלוכלכת'. היא עוד נמצאת בשלב התמימות לגבי הנישואים, של בית והרמוניה. שפיגל כל הזמן מספר לה על החברים האלו, שהם ממש חברי ילדות שלו, ומבחינתה מדובר בחבורה שמאוד שווה להיכנס אליה, אבל בעצם הטוּב שלה היא מהווה להם קונטרה. עם התקדמות המחזה מבינים שהיא מילולית פרח, שלאט לאט נובל".

הדמות הזו אתגרה אותך?

"מאוד. לי אין את התמימות הזו, אני הרבה יותר חזקה ודעתנית, כי עם השנים המודעות מתפתחת וזה נעלם. כולם מודעים לכך שיש בגידות ושקרים. קשה לנתק את הציניות כדי לשחק מישהי שמאמינה באהבה ובנישואים של שנים. היה ממש צורך לחזור אחורה, לפני שהציניות הזו התהוותה. כשעבדתי על הדמות, אני ודטנר חיפשנו כל מיני כיוונים עבורה, וניסינו לקחת אותה גם למקומות שיותר קרובים אליי, שתהיה פחות תמימה, אבל אז הבנו שכן צריך לחזור לתום הקיצוני כדי שתהיה שונה מכולם".

הכרת את הסרט לפני שהתחלת לעבוד על ההצגה?

"כשנתן בא לדבר איתי על המחזה, אמרתי 'אה, זה הסרט הצרפתי הזה', והוא אמר 'לא, זה סרט איטלקי, ויש לך מזל שאני מכיר אותך'. אחרי שנכנסתי להפקה צפיתי בסרט, וגיליתי שהוא איטלקי ואחלה של סרט. מדובר ממש במתנה לדרמה, כי הוא מתעסק בהכל: יחסים, שקרים, אמת ולא אמת. המחזה בעצם עבר שתי טרנספורמציות: מהקולנוע לבמה, ומאיטלקי לישראלי. אני מרגישה שאנחנו עושים ניסוי תיאטרוני, ובנינו את זה כמו מחזה מקורי. הרי בקולנוע אפשר לעשות זום ולהתמקד, ובתיאטרון, כשיש שולחן אחד עם שבעה אנשים, זה לא פשוט".

כרזת ההצגה "זרים מושלמים"

איך באמת מעבירים לבמה סרט שמבוסס על קריאה של מסרונים?

"היינו צריכים לתרגל כל מיני קודים התנהגותיים בהם נעשה שימוש כשמישהו מקבל SMS. בגלל שמדובר בשבעה אנשים בארוחת ערב אחת, כל תזוזה של ראש מפנה את הפוקוס ומספרת סיפור, ועל זה נתן הקפיד איתנו. זה מוביל לתלות גדולה בפרטנרים, לצורך לקחת חלק בסיפורים של האחרים, וזה יושב מאוד על הקשבה – מספיק שמישהו שכח איזה קוד, והקהל עלול לפספס. זה ממש כמו כדור שאסור להפיל".

ואיך הייתה העבודה עם נתן דטנר ועם הקאסט?

"התהליך הזה היה מצחיק, כי אני כפרח מהווה את הבחורה החדשה שלא מכירה את כולם עד הסוף, וזה גם המצב שלי כספיר בתיאטרון ובהצגה. אמנם עשיתי כבר כמה החלפות, אבל זה תהליך החזרות השני שלי בהבימה בסך הכל, אחרי 'עיתונאי על תנאי'. זה ממש לשחק עם הבולדוזרים. זה לימד אותי המון על דינמיקה ורגשות במשחק, ושמחתי לגלות שגם אני יודעת דבר או שניים. מצדם, הם לא נתנו לי להרגיש שאני הצעירה שלא מבינה. לפעמים זה נאמר בצחוק, אבל הרגשתי שיש לי מקום לדבר ולהעיר. נתן הוא מאוד נעים לעבודה, מאוד מקשיב, יודע לעצור ולאפס אותנו כשאנחנו מגזימים. לפעמים הגבולות בין החזרות למציאות היטשטשו וחשנו שמה שקורה בחוץ זה ממש כמו עם הדמויות. מבחינה אנושית זה היה מאוד מעניין, והרגשתי שהגעתי תמימה ולמדתי יותר".

איפה את עומדת לגבי המסר של המחזה לגבי סודות ושקרים?

"אני חושבת שההצגה לא באה להגיד מה עדיף, אלא לשאול את הקהל – האם לשקר או לספר את האמת שלפעמים כרוכה במחיר? פרח מעדיפה את האמת, אפילו שהיא נפגעה בעבר משפיגל, כי היא מעדיפה לא לשמור בבטן. גם כספיר אני חושבת שעדיף להגיד את האמת. יש אמנם שקרים לבנים ש'בסדר' לספר, אבל אם אוגרים סודות שצריך לדבר עליהם זה רק נהיה יותר גרוע".

ימים ספורים לפני הבכורה – איך התחושה?

"אני מתרגשת מאוד מאוד מאוד. מאוד. זה עדיין מרגיש שאנחנו בתהליך, קשה להגיד שזה מוכן ועולים. אבל אני מאמינה שיהיה כיף ושהקהל מאוד יאהב את זה. זה מרגש, מצחיק ומותח – יש למה לצפות".