ערב מוסיקלי של קברט אישי חריף.
בקול מעושן וביכולת הגשה מהפנטת, לאורה שרה מחזור שירים מקוריים שכתבה מתוך התבוננות על חייה ועל האנשים שסביבה - שירים אותם ערכה עם נורית זרחי והלחין שאול בסר, בהפקה מוסיקלית של ימי ויסלר (הבילויים), ולצידם - מונולוגים נוקבים, מצחיקים ומצחיקים פחות על החיים והמצב, על המלחמה שנגמרה ואולי מתחילה אחרת והיומיום, וגם גרסאות כיסוי מפתיעות ללהיטים ישראליים מוכרים, הנצבעים אצל לאורה בצבעים חדשים.
"אני לא יודעת אם זאת המלחמה הזאת שסוף סוף נגמרה אבל מי יודע מה יהיה כאן אחריה, או הגיל שלי שמתעקש להמשיך לדהור קדימה עד לניצחון מוחלט, המחירים שמתייקרים וחיי אדם שנהיו זולים, אבל יש תחושה כזאת באוויר - של תחילת המערכה האחרונה, ואני לא יודעת מה איתכם, אבל אני כבר לא זוכרת איפה החבאתי את האקדח במערכה הראשונה.." לאורה ריבלין, מתוך המופע
*הפקה עצמאית.
